Marry Chanuka

אמא שלי הגיע אלינו לשבועיים חודש שעבר וקצת החזירה לי אויר לנשימה, אין מה לעשות

אין כמו אימא בעולם!

אז קצת יצאנו ובילינו פה עם החברים של דימה מהכיתה. נכון, רובם הגדול צעירים יותר ועושים את מה שאנחנו עשינו לפני5  שנים- מסיבות, פאבים דיסקוטקים אז היה ממש נחמד לחזור לזה ולהרגיש סטודנטים חסרי דאגה לכמה שעות. בייחוד עם המחירים פה….

יצאנו איתם לפאב ואחר כך התגלגלנו לדיסקוטק. היה ממש כיף.

תשמעו זה ממש מוזר לראות דיסקוטק מלא רק באשנזים וגם אפילו לא ארס אחד. וכן הם חסרים לי. אפילו אין סלקציה בכניסה, כאילו את מי הם לא יכניסו? כולם נראים אותו דבר בכל מקרה, חוץ מכמה סטודנטים ממוצא הודי אבל גם אלה בעצם בריטיים.

אחת הסטודנטיות בכיתה של דימה היא מחליקה מקצועית על הקרח. אז היא הזמינה את החבר'ה בכיתה לבוא איתה למקום שבו היא מתאמנת. היה ממש נחמד, כמו מטולה רק גדול יותר ופחות אנשים. תומר בהתחלה התלהב אחר כך פחות כשהבין שזה רק נראה פשוט ודורש מאמץ. לבסוף הצליח לעמוד ואפילו לנסוע קצת.

למי שלא ראה:

החלק הטוב בזה שהלכנו איתם להחלקרח היה בזה ששמעתי את הבנות מדברות על קניית נעליים לקראת מסיבת thanksgiving שהאוניברסיטה מארגנת לסטודנטית בתוכנית האמריקאית. אנחנו חשבנו ללכת למסיבה הזאת אבל לא הערכתי את חשיבות הלבוש פה באירועים הרשמיים. אז נאמר לי שצריך לבוא בקוקטייל דריס. שזה??? מסתבר שזה לא שחור ומעל הברך! כמובן שלא הבאתי איתי אף שימלה מהארץ וגם לא נעליים J אז "נאלצתי" ללכת לקנות, גם תיק ועגילים ...ואם כבר אז גם התפנקתי בפן ומניקור, היה קשה ביותר,,, בייחוד למצוא נעליים עם עקב נמוך מ 20 ס"מ, בחיים לא הלכתי על עקבים כאלה גבוהים. יחד עם זאת בכלל לא הייתי הכי גבוהה שם, ממוצעת כזאת...דווקא נחמד...

זה היה כמו חתונה בארץ: בהתחלה טקס וברכות, אחר כך אוכל ואז ריקודים. המסיבה נערכה בתוך בניין לרפואת שיניים. במסיבה הסתבר לנו שאין אלכוהול כי במסיבה שנה שעברה היה יין והסטודנטים השתוללו יותר מידי. לכן השנה כל תיקי הבנות היו עמוסים בבקבוקונים קטנים (כאלה של דיוטי פרי-מאוד נפוצים פה בכל מקום) ואותם כמובן הוסיפו לכל כוס משקה חם או קר.

ככה זה נראה:

וככה אנחנו נראנו למי שלא ראה:

בזמן שאמא ואבא עשו חיים, סבתא רעיה גלתה שבחצר שלנו יש עץ תפוחים שבדיוק הבשיל ואף אחד לא אוסף את הפירות. לכן היא ותומר הקימו צוות חילוץ תפוחים וזה מה שקרה: חודש אחרי ואנחנו עדיין אוכלים ריבת תפוחים,,,

בזמן ביקורה של הסבתא הילדים כמובן נהנו מכל הת'שומי :

ומהבילויים:

יומיים אחרי שסבתא עזבה, זה קרה:

תשמעו, נולדתי כימעט בסיביר, אבל כנראה  ששוכחים.  ב 7- קפאו לי העיניים.

הבנתי למה המוסלמים המציאו את הבורקה - הם הגיעו לאירופה וקפאו, זה למה!

יחד עם זאת המראה מהמם. במשך כמה ימים הסתובבנו עם חיוך מאוזן לאוזן. פשוט יפיפה. הפולנים כמובן שלא הגיבו לשינוי, אבל כל הסטודנטים הבנ"למים התלהבו גם הם מהיופי.

לקחתי את הילדים בסוף השבוע לתחרות חיתוך קרח בכיכר המרכזית, היה מאוד יפה  וגם ממש תחושת קריסמס. הכל מושלג ומקושט מנורות ועצי אשוח.

התחרות הייתה בינלאומית, כל פעם 3 מתחרים שהיו צריכים תוך זמן מוגבל של כמה דקות לחתוך פסל שיהיה הכי דומה לתמונה שהראו להם לפני כן. תומר לא כל כך התלהב מהפסלים אבל דווקא המסור החשמלי השאיר עליו הכי הרבה רושם.

בחג החנוכה הלכנו להדלקת נרות בקהילה היהודית. היה שם צוות טלויזיה מקומי ולהקת סטודנטים יהודיים שניגנו במגוון כלי נגינה, ושרו לנו שירים אידיש ולקט שירי חנוכה. שירים שסבתא שלי  ז"ל הייתה שרה.אבל ניראה לנו שתומר היה בהלם מלראות אנשים מבוגרים שרים בשיא הרצינות שירים שהוא היה שר בגן בארץ. היו סופגניות ולטקס. זה היה מוזר, אך נחמד.

בבית לא הייתה לנו חנוכיה אז פשוט הדלקנו נרות בשורה ושמש בצד. וגם ברכה לא זכרנו מזל שיש איפד:

יום אחד הזמנו כמה חברים ישראלים, אז הם הביאו נרות וחנוכיה ואני הכנתי לטקס!!! כן כן אני!

האמת סיפור הלטקס התחיל מאיזה גברת שהכרתי, אמריקאית נוצריה שחיה כאן כבר 3 שנים עם בעלה והיא מאוד בקטע של בישול. אז נפגשתי איתה כמה פעמים לקפה כי גם היא משועממת ולה אפילו אין ילדים להתעסק איתם (כי הם גדולים ובארהב). ואז יום אחד היא שלחה לי מייל: אם זה יהיה פוליטקלי קורקט שנוצריה אמריקאית תביא עוגיות קריסמס למשפחה יהודית מישראל. אז עניתי לה שאנחנו אוכלים עוגיות של כולם ללא הבדל בגזע דת או מין ולאחר כמה ימים היא באמת הביאה לנו מעין משלוח מנות ואז עלה בדעתי שילדינו לא יידעו מהו האוכל המסורתי בחגי ישראל אם אני לא אתחיל להכין אותו. למזלינו הרב סופגניות חנוכה נמכרות פה לקראת הקריסמס  בכל פינה ולכן עלה רעיון הלטקס לאויר ואף הצליח הרבה מעבר למשוער!

הגברת , לואיס שמה, גם הזמינה אותי למפגש של "עקרות בית נואשות" של פוזנן, שהם קוראים לזה International Ladies Club . זה בעצם קבוצת נשים רובן אמהות, שהבעלים שלהם עובדים כאן ברילוקישן. רובן מאירופה אך יש גם מארה"ב קנדה, יפן, קוריאה, נחמד כזה. מאוד מועיל בקבלת  אינפורמציה במיוחד בכל הקשור לילדים.

זהו בינתיים, אנחנו יוצאים לחופשת קריסמס של סוף שבוע ועוד 3 ימים בלי גנים, כלומר 5 ימים של ילדים משועממים... השלג נמס בינתיים אז אפילו כל התוכניות למזחלות שלג נרסו...

תאחלו לנו בהצלחה

נשיקות

Halloween - All saints' day

לבקשת הקהל :

אז זהו אחרי 3 וחצי שנים של סירוב חד משמעי לתחפושות בפורים הילד הסכים להתחפש בהלווין ואף התלהב מזה לשם שינוי,

ופעם ראשונה בחיים שאל בבוקר, נו מתי כבר הולכים לגן?!  

רק קצת חבל על הילדים המקומיים , רובם מתחפשים לרוחות רפאים , שדים ושלדים, ראיתי ילדה בת שנתיים בדמות שטן וכן דלעת חמודה אחת. מצד שני זה ניראה שהתחפושות וההתעסקות בחג הזה גורמת להתמודדות עם פחדים שיש בדיוק בדיוק בגיל הזה. 

לקראת החג הם ציירו בגן עטלפים ועכבישים , כל מיני חתולים שחורים וירח בחושך. תומר סיפר גם שהם מנסים להפחיד אחד את השני עם אהההה

 halloween

נחשב לחג פגאני ולא נוצרי והכנסייה מסתבר מתנגדת אליו לכן לא כולם חוגגים אותו

למרות שלפי סיפורי הסטודנטים, במעונות הוא נחגג בשיא עוצמתו...

  

  all saints' day  החג הקטולי האמיתי הוא 

החנויות לקראת החג היו מפוצצות בנרות צבעוניות וזרי פרחים ענקיים, המקומיים סיפרו שבחג הזה כולם נותנים כבוד למתים והולכים לבתי קברות לשים שם פרחים ונרות. מספר אנשים אף  המליצו לנו ללכת לטייל בבית קברות כי זה אמור היה להיות מאוד יפה. אנחנו וויתרנו על הרעיון שכן ללכת לטייל בחושך בבית קברות עם ילדים ניראה לי הזוי לחלוטין.. 

בסוף השבוע הלכנו לטייל באחד הפארקים במרכז עיר שיש בו מצודה עם מוזיאון צבאי - טנקים ומטוסים יענו לטרון מקומי, הילדים שרדו בגבורה נסיעה של רבע שעה באוטובוס.  פארק מאוד יפה והטנקים לא רעים.

חצינו אותו עם הילדים והדרך חזרה עברה ליד בתי קברות חלקם עתיקים מתחילת המאה וחלקם צבאיים. אז ללא כל כוונה בכל זאת הזדמן לי לראות בית קברות בחג. למזלי בצד השני של הכביש היה אצטדיון עם אימון כדורגל, כך שלכולם היה במה לבהות ואני הצלחתי להימנע משאלות מיותרות בנושא בתי קברות לגיל 3 ( הנושא הבעייתי השני - איך באים ילדים לעולם, כבר כיסינו... איננית בזכותך:)

אז הבית קברות היה באמת בעל מראה מיוחד. אני לא אוהבת בתי קברות לכן גם לא צילמתי, אבל מכיוון שזה היה בית קברות די עתיק הסתקרנתי להיסתכל. על כל המצבות עמדו נרות צבעוניים   ועל מרבית המצבות עמדו זרי פרחים יותר נכון אולי לקרוא להם סידורי פרחים גדולים בצורת חצי כדור או כדור שלם.  מכיוון שכבר התחיל להחשיך זה נראה ממש קסום, הרי פוטר כבר הזכרתי?. המצבות היו עתיקות חלקם מהמאה ה- 19 וחלקם מתחילת ה-20 . על אחת ראיתי כי הנפתר מת ב- 1916... האם מישהו מאיתנו מכיר ויודע איפה המצבה של מישהו שמת ב- 1916? לפי מה שהצלחתי להבחין בזמן שהלכנו שם, הפולנים פשוט באים עם שקים של נרות ופרחים, ניגשים למצבה כלשהיא שעוד אין עליה הרבה דברים ושמים את זה לידה.. בלי להכיר את הנפתר... לא יאמן...ואכן כאמור המראה מיוחד מאוד.

ויום למחרת יצא לי לנסוע בבוקר ליד בית קברות אחר וזהוא נראה ממש כמו משתלה, פשוט משגע.

הזכרתי כבר שתומר הולך לגן פלצני במיוחד, אז  הם השתדרגו והחליטו להיות עוד יותר פלצניים - להחליף את תפריט הילדים שעד כה נחשב לתפריט פולני רגיל וכלל סנדביץ' עם נקניק על הבוקר לתפריט אוכל בריא ואורגני... הגן שלח להורים שני תפריטים והיינו צריכים  לבחור איזה מהם מתאים לנו יותר

...חבל על הזמן אני מוכנה שיארזו לי לטייק אווי את מה שהוא לא סיים שם

:לכל הורי הילדים, אשר קוראים את זה, תרגעו מראש 

הילד חוזר הבייתה מורעב ודורש פסטה רגילה- לבנה עם קטשופ ונקניקיות

להלן התפריט למתעניינים- דהיינו סבתות ומרגו:

1.  ארוחת בוקר: לחם שיפון מקמח מלא עם חסה, ביצה ופסטו מיץ תפוחים סחוט (ללא תוספת סוכר וחומרים אחרים.)

ארוחת בוקר שנייה: יוגורט וגרנולה עם צימוקים, משקה דגנים חם.

ארוחת צהריים: מרק ירקות מוקרם, בשר עם סלק וגריסים.

תה: עוגת כוסמת (ללא גלוטן), תה פטל.

2.  ארוחת בוקר: דייסת תירס עם אגוזים, צימוקים, שומשום, משקה וניל תות (חלב סויה).

ארוחת בוקר שנייה: לחם שיפון מקמח מלא עם חמאה גבינה מלפפון עגבניות ובצל. משקה דגנים חם.

ארוחת צהריים: מרק דלעת מוקרם, ריזוטו גריסי פנינה עם ירקות, לפתן אגסים.

תה: עוגת תפוחים (ללא גלוטן, טבעוני), תה תותי בר.

3. ארוחת בוקר: לחם שיפון מקמח מלא עם חסה חמאה  גבינה ודבש  מיץ גזר.

ארוחת בוקר שנייה: שיבולת שועל עם צימוקים, משקה דגנים חם.

ארוחת צהריים: מרק גזר מוקרם פירה, דג בקלה, ירקות מאודים.

תה: עוגת דלעת (ללא גלוטן, טבעוני) תה צמחים.

4. ארוחת בוקר: דייסת שיבולת שועל עם צימוקים ותפוחים, שייק בננה דובדבן.

ארוחת בוקר שנייה: לחם שיפון מקמח מלא עם חסה פלפלים אדומים עם דוחן (שזה מסתבר סוג של דגן בריא במיוחד, הידד לויקיפדיה) משקה דגנים חם.

ארוחת צהריים: מרק עגבניות עם עדשים. פסטה מקמח שיפון מלא  ברוטב קרבונרה(בשרי) , לימונדה תוצרת ביתית.

תה: עוגת גזר ( ללא גלוטן) תה הדרים.

5. ארוחת בוקר: יוגורט טבעי עם פרות טריים, ומוסלי, מיץ אגס מרוסק (ללא תוספת סוכר וחומרים אחרים).

ארוחת בוקר שנייה: לחם שיפון מקמח מלא עם גבינה, חסה, בצל, מלפפון משקה דגנים חם.

ארוחת צהריים: מרק ירקות עם ירבוז (צמח דמויי שיבולת) , סלמון נורווגי, תפוחי אדמה מעוכים, ירקות מאודים.

תה: מאפינס משיפון מלא (ללא תוספת סוכר) תה צמחים.

מזל שיש 

google translate

!!!

 מה משמעותו של משקה דגנים חם עדיין לא הבנתי בכל השפות הידועות לי , אבל הגננת סיפרה שתומר ירק את זה עליה בחביבות ביום השני לתפריט החדש

למי שמתעניין במעשיי כל היום אז אני לא עושה כלום, אבל עדיין אין לי זמן , לא ברור  איך זה קורה. אבל מכיוון שעלמה   איתי בבית היא לא מאפשרת לי להתפנק יותר מדי. לקחת את תומר לגן, להאכיל, להחליף, להשכיב לישון, לבשל,  לקחת 

 את תומר, להאכיל, להשכיב את שניהם לישון והיום חולף.  פתאום אני ממש לא יודעת איך חיים אנשים שעובדים עם שני ילדים

 התחלתי לקחת אותה למעון לכמה שעות פעמיים שלוש בשבוע 

 הילדים בפולין בדרך כלל נשארים בבית עד גיל שנתיים -שלוש עם הסבתא יש כאלו שאפילו עד הבית ספר ולכן

  .אין כאן גנים לילדים מתחת לגיל זה . אז הם המציאו גנים לפי שעות וזה פשוט מעולה. זה גן לכל דבר יש שם גננת בכל 

 שעות הפעילות אבל ההורים מביאים את הילדים לכמה שעות לפי צרכיהם וזה גם 2 דקות הליכה מהבית שזה יתרון משמעותי

  כך הילדה נהנית מתחת לשולחן ..זה התחביב החדש שלה לזחול מתחת לשולחנות בזמן שכולם אוכלים :)

עוד קצת על הפולנים:
הלכתי להיסתפר ואמרתי שאני רוצה קצר והצבעתי על הצוואר ובהיר עם פסים והצבעתי בקטלוג על צבע שרציתי  תכננתי . ממש שינוי דרמטי. אז סיפרו אותי מעט, והבהירו אותי טיפה ועשו לי טיפה פסים. כאילו שינוידרמטי לא יצא פה בקצב הזה אני אצטרך ללכת אולי עוד 5 פעמים כדי להגיע לאורך ולצבע  שהתכוונתי, אולי לזה גם הייתה הכוונה :). זה קצת הזכיר לי את המזרח  ששם הם אומרים לכל דבר כן כן  ובכלל לא מבינים מה רצית, למי שזוכר... אז זה זה

 עוד קטע ממש מוזר שהיה לי בחנות
  H&M
 שיש אותם פה בכל פינה, היה איזה שבוע סיילים שם, אז לקחתי מלא בגדים לילדים. בין היתר מכנסיים שהיו בערמה   מסודרת על מדף של הסייל ולא רק זה, אלה גם היה מחובר אליו פתק  צבעוני של המחיר החדש,  ולא רק סתם מדבקה   כשבאתי לשלם ראיתי שבקופה עובר לקופאית המחיר הישן  הצבעתי על כך לקופאית וזו בשיא הטבעיות גזרה את הפתק ואמרה שזו טעות כי מה שעובר לה בקופה זה המחיר הנכון. הייתי ממש בשוק הראיתי לה שיש ערמה של אותם המכנסיים תחת המדף של הסייל וכולם עם אותו הפתק והיא פשוט התעקשה על שלה אומנם אמרה שהיא מצטערת, אך זו טעות והוציאה משם את כל הערימה. אם הייתי בארץ אתם יכולים לתאר לעצמכם מה הייתי עושה (זה היה כולל הרבה צעקות),  אבל כשאתה זר ועוד עם שני ילדים, אתה רק מקלל בשפתך בשקט והולך עם זנב בין הרגליים
...הקיצר שירות זה לא הצד החזק שלהם ...אבל בקטנה

 ,? אתם יודעים איזה כיף זה לדבר עברית אחרי שאתה שובר שיניים כל היום
 פתאום אתה מרגיש חופשי, אז תהנו יקיריי

...אמא שלי באה שבוע הבא לשבועיים, אז אנחנו בציפייה

נשיקות

חודשיים (וחצי) בפוזנן

קודם כל אקדים ואתייחס לכל אותם שאלות בפרטי:1.  לא עזבנו את הארץ כי לא היה לנו טוב שם, אנחנו אוהבים את הארץ, מתגעגעים ומקווים לחזור אליה. 2. אני לא בלוגרית ולא מתכוונת להיות, מעולם לא עסקתי בכתיבה ומטרתו של בלוג זה הוא רק לאפשר למשפחה וחברים לקחת חלק ולהיות שותפים למסע שלנו. 3. אין לי שום תורה/ הארה/הכוונה לדרך חיים, לחלוק עם העולם באמצעות בלוג זה. וזהו! אה, וכן אנחנו ההוכחה שקריאת ספרי הרפתקאות בילדות גורמת לנזק בלתי הפיך...

אז מה היה לנו?!

בסוף ספטמבר, סבא( שהגיע עלינו לשבוע) וסבתא חזרו ארצה ואנחנו נשארנו. פעם ראשונה ממש הרגשנו שזהו זה. אנחנו פה לבד וצריך ללמוד להסתדר. כנראה בגלל זה חטפנו מייד איזה וירוס פולני שדילג באלגנטיות על דימה, אבל לא חס עלי ועל הילדים...

בתחילת אוקטבר באוניברסיטה של דימה היה טקס פתיחת שנת הלימודים. הטקס היה בדיוק כמו טקסים  מסרטי הרי פוטר, גברים ונשים בגלימות צבעוניות וארוכות עם אביזרים משונים, שרשראות וכובעים מצחיקים, מכונסים באולם יפייפה, אורגן ומקהלת אופרה מלווים את האירוע, מכובדים שונים, שרים וראשי קהילות.

 שני נציגים מכל כיתה (גם דימה, חבל שאין תמונות שלו) עלו על הבמה והאישיות החשובה שם (עם גלימת הפרווה!) השביע אותם ונגע בהם בכתף עם מקל קסמים  ...ראו בעצמיכם:

כן כן כולם היו בעניבות וחליפות ונראו מאוד רציניים, למרות שלא הבנו מילה מכל הנושאי דברים, שדיברו במשך שעה וחצי 

  גם הסטודנטים הפולנים נראו די משועממים . בסוף הטקס הכרנו את ראש הקהילה היהודית בפוזנן שהייתה אורחת של 

כבוד בטקס והזמינה אותנו לקבלת שבת בקהילה

זה בניין האוניברסיטה בו נערך  הטקס

   ואלה שומרי הראש שלי :)
 זה אור מפיזיאוטרפיה

האירוע הבא שהיה במחזותינו היה היום הולדת שנה של עלמה. ניפחנו בלונים, קנינו עוגה ושרנו שירי יום הולדת עם תומר והמשפחה בסקייפ. הנסיכה כיבתה את הנר והלכה לישון, אז לא נותר לנו אלה לאכול את העוגה בעצמינו.

ביום שבת הלכנו לארוחה בקהילה היהודית. זו הייתה חוויה מאוד גלותית. בפוזנן יש בית כנסת עתיק שבתקופת הנאצים הפכו אותו לבריכה ולאחר מכן הוא הוחזר לקהילה, אך המשיך לשמש במשך שנים רבות כבריכה מכיוון שלדבריהם, ייבוש המים היה מסכן(?) את  יסודות המבנה. בכל מקרה אנחנו לא ראינו את הבריכה, אלה היינו בקומות העליונות, שם יש חדר בית כנסת קטן לכ-50 איש. ואולם אירועים קטן בו הייתה הארוחה. היה מאוד נחמד, אנשים מקסימים, מאוד התלהבו מאיתנו שכן באנו מישראל והבאנו ילדים קטנים. רובם מבוגרים, אך יש כמה צעירים שמתלהבים מאוד מישראל ומלימוד עברית. משעשע משהו. בנוסף היו שם כמה יהודים שהגיעו לפוזנן לעסקים מאנגליה וגם עוד אחד מישראל.

מרבית סופי השבוע אנחנו מבלים בטיולים בחוץ ובאירוח כל מיני סטודנטים לרפואה וחבריהם. דימה בימי ראשון נכנס למוד בישולי אז כל פעם הוא מכין לאורחים משהו חבל על הזמן...אני אחראית על התוספות, תומר אחראי על עלמה.

גילינו שממש קרוב אלינו יש יער, כלומר ידענו שיש יער לא ידענו איפה הכניסה אליו, אז דימה מצא אותה באחת הריצות שלו באזור וזה ממש קרוב אלינו, איזה 15 דקות הליכה...  ויש שם בכניסה .. חוות סוסים, שוב ממש דהז'וו מצור הדסה. בתוך היער כמקובל פה אגם עם ברווזים. תומר תרם חצי מהסנדוויץ שלו לטובת הברווזים וכולם היו מבסוטים.

 זה באמצע היער ליד יש גבעות מלאכותיות !!! נחשו למה? כן, כן, מגלשות שלג!!!

יש שם מלא מלא פיטריות מכל מיני סוגים, אני לא מבינה בפטריות כלום, לכן לא נגענו, אבל הפליא אותי שלא ראינו אף פולני אוסף פטריות כנהוג בברה"מ וסביבותיה.

ויום אחר כשחזרנו מהיער תומר החליט שהוא עייף מדי כדי ללכת, אז הידד לעגלת ביבי ג'וגר ותודה על כל הממליצים עליה היא בהחלט עשתה את עבודתה נאמנה וגם הילדים נורא נהנו...

עלמה לא הפסיקה להוריד מתומר את הכובע ולזרוק אותו לצידי הדרך כמו שהיא בדרך כלל עושה עם הגרביים והנעליים שלה. ותומר צחק בלי הפסקה.
הלכנו גם לגן החיות הקטן של פוזנן, נסענו 4 תחנות שלמות באוטובוס! חוויה לילדים! רק שבגן החיות זו הייתה האטרקציה הכי טובה :

היה שם כמה עזים, סוסים, פוני ומספר סוגי קופים אבל דווקא הכלוב עם התרנגולות העסיק אותנו הכי הרבה, שניהם היו ממש מהופנטים... וכן גם פה, חובה אגמון עם ברווזים.

ולסיום לפני יומיים ירד שלג ראשון במחוזותינו, לא ממש רואים אותו בתמונות אולי ניתן לראות כמה פתיתים על העגלה של עלמה, אבל הקור - מקפיא עצמות, עדיין לא ברור לי איך בדיוק חיים עם הקור הזה אבל בטח נלמד...

הפולנים דרך vגב הסתובבו להם כאילו כלום, חלקם אפילו בלי כובעים, בסבבה, כנראה כל חייהם הם חיים בקוטב הצפוני וקפצו לכאן לביקור להתחמם...

כעת קצת הא ודא על פולין פולנים ופולניות... בטח מעניין יהיה לקרוא את זה אחרי 4 שנים...ומעניין מה נחשוב על כך אז...
באופן כללי התרשמותינו מפולנים עד כה היא די חיובית. הם מאוד מנומסים/מחונכים ורציניים ביותר, בדרך כלל מאוד רוצים ומנסים לעזור. בתחבורה הציבורית תמיד רואים צעירים קמים למבוגרים ממש על אוטומט. הם מאוד שקטים: בסופר או ברחוב או בכל מקום הומה אדם יש רוגע ושקט מאוד משונה עבורינו, בקושי מדברים בניידים ואם כן אז בשקט.  אחד הפולנים שיצא לי לדבר איתו על זה (הפקיד בבנק:) אמר שפולנים מאוד ביישנים ולכן זה רק ניראה שהם שקטים. אבל זה גם מסביר את העובדה שהם לא מדברים אנגלית כי הם מתביישים בכך שהם לא יודעים את השפה על בוריה. ואכן מספר פעמים נתקלתי בפולנים שמתנצלים על רמת האנגלית שלהם על אף שהיא לא הייתה רעה בכלל.
הפולנים הם קטולים ומאוד גאים בזה ומכיוון שהם לא מכירים הרבה אנשים לא קטולים, אני מקבלת באופן קבוע הזמנות להצטרף למיסות בימי ראשון. לא ברור לי עדיין, אם זה מתוך רצון להמיר אותי לנוצרות או שהם פשוט מאמינים שהמיסות שלהם כל כך יפות ומרגשות ורוצים לחלוק את זה עם העולם הלא קטולי שלא יודע מה הוא מפסיד...
מה שכן כל בן אדם שאומרים לו שאנחנו מישראל התגובה המיידית שלו זה "אני מתכנן לנסוע לשם" תאמינו לי אם מישהו מכם מעוניין בפתיחת עסק בתחום התיירות, יש לכם כאן פוטנציאל ענק. הם כולם רוצים לבוא לישראל: נהגי מונית, מוכרים בחנויות נעליים, סתם אנשים שפוגשים בבר.. כולם מתכננים לבוא, אז התכוננו...
היחס לישראל מאוד חיובי והתגובות הם חמות ביותר. לעומת זאת את רוסייה הם לא סובלים, הם חושבים שזה פשוט מדינה נוראית - עולם שלישי פחות או יותר וכולם רוצים לברוח משם לכן מאוד מופתעים לדוגמא כשומעים שאחי חי שם מתוך בחירה.

בתחילה כשהגענו ההתרשמות שלנו הייתה שהפולניות מהממות ביופיין והפולנים מכוערים נורא. כעת שקצת התרגלנו התיאוריה שלנו השתנתה, הפולניות הם לא כאלו יפות כמו שהן מטופחות מאוד. לבושות טיפ טופ, בהתאמת צבעים מעולה, מאופרות ומסורקות למשעי כאילו הרגע ייצאו מסלון אפילו אם זה רק לטיול עם הכלב. הכל מאוד אלגנטי, גם אצל בנות טיפש עשרה, לא בהגזמה ולא צעקני, הייתי אומרת, אפילו די צנוע, כלומר גם אם זה חצאית מיני זה לרוב נראה כאילו הן הולכת עם זה למשרד ולא לדיסקוטק. הגברים מצדם לא מושקעים כל כך ולכן ניראה הפער. אבל מה שכן זה שהפולניות  הן לרוב גבוהות וחטובות...בנושא זה אבל למרות שכולם מעשנים פה כמו קטר, יש כאן חדר כושר בכל פינה ומלא נוסעים על אופניים בכל העיר יש שבילים מיועדים וחנייות לאופניים.

התחלנו  ללמוד מעט פולנית, לדימה יש קורס חובה באוניברסיטה ואני קצת מפה ומשם, זה דומה לרוסית טיפה יותר מאשר  עברית לערבית, אבל יש הרבה מילים שהמשמעות שלהם הפוכה מרוסית לדוגמא כיעור זה יופי, לשכוח זה לזכור ושולחן זה כסא. ההגייה קשה יותר מרוסית המון ש -צ'-ז' ושוברי שיניים אחרים למיניהם.

וזהו לבינתיים נשיקות וחיבוקים לכולם
כל מי שהבטיח לבוא לבקר, אנחנו מחכים...

חודש בפוזנן

יום יפה אחד השארנו את עלמה עם הסבתא והלכנו לגן חיות.

גן החיות  החדש של פוזנן זה בעצם יער מסביב לאגם שפיזרו שם חיות.  היער הוא עם צמחיה ועצים כמו שאנחנו זוכרים מאגדות ילדות, הגן ממש ענק ומאוד יפה וגם החיות נחמדות...

 :) היתרון בצילום בעלים, על פני צילום ילדים וחיות אחרות, הוא, שהם הדרך כלל לא בורחים מהמצלמה

 берёзка !

  מצאתי כמה תמונות שצילמתי כשרק נחתנו בפולין  :תומר סוחב את המזוודה עם הצעצועים שלו

  :אין מה לדבר לילד הזה יש מוסר עבודה

 זו התעסוקה שלו לאחרונה, הוא יכול להמשיך עם זה שעות על גבי שעות, כנראה הוא משלים את כל המחסור של משחק בחול שצבר במהלך חייו: כשאמרתי שזה מלוכלך ומלא בקקי של חתולים הייתי צריכה לדעת שזה עוד יתנקם בי 

.לפחות הוא עסוק וניתן לצלם אותו בנחת

 " we rented a tram" שבוע שעבר הגן של תומר הלך לטיול, כאשר הגננת סיפרה לי על כך והשתמשה במונח  

 לא בדיוק הבנתי למה היא מתכוונת הנחתי כי שכרו איזה מיניבוס וקוראים לו משום מה, טראם, בכל מקרה ביקשתי להתלוות לקבוצה כי דאגתי קצת מתגובתו של הילד לאירוע הבלתי רגיל. אז אכן הם שכרו טראם... מסתבר שזה מקובל פה, וזה הטראם הכי ותיק שיש בפוזנן שהיה נוסע פה בשנות ה-70 ,ממש מגניב  

כל הילדים חייבים לשים אפוד זוהר קטן כשהם יוצאים מהגן, נכון חמודים ?! אז נסענו לאגם והסתכלנו על ברווזים ועשינו פיקניק ואז נסענו למרכז העיר לכיכר המרכזית, שם יש שעון שבחצות היום יוצאים ממנו שני עזים ונוגחים אחד בשני. אבל תומר הסתכל על זה ושאל, 

??мама, а где настоящие козлы??

?אבל איפה העזים האמיתיות

:המסקנה שלי מהאירוע, שמה שברור לנו לא תמיד ברור להם, 

?!למה באמת, שלא יהיו עזים על ראש מגדל גבוה באמצע העיר

בנוסף בגן הייתה מסיבה פתיחת שנת הלימודים. הילדים שרו לנו שירים בפולנית ובאנגלית ורקדו, ממש מתוקים. 

,הגננת האופטימית אמרה שתומר יתרגל קצת ובטח ישתתף פעם הבאה

! לא רציתי לנפץ לה את האשליות, זה גנטי, מוכח, גם אני שנאתי להשתתף בדברים האלה בגן

   סך הכל היה מאוד נחמד, המון אוכל ומתוקים....
מאוד התרשמנו מאחת האמהות (במיוחד דימה, אבל גם אני) שהייתה בגובה של מינימום  2 מטר ובחצאית של 10 ס"מ מקסימום 

...היה מרתק

לא רואים דברים כאלה בארץ

לגן יש עמוד פייסבוק אז אתם יכולים לראות שם עוד תמונות מכל האירועים, תסתכלו בלייקים שלי

הקמנו לנו כאן מעט חיי חברה, לבינתיים כל עוד הסבתא פה, אנחנו יוצאים בימי שישי, אז יצאנו כבר 3 פעמים מהבית, זה  בערך פי 3 יותר ממה שיצאנו שנה שלמה בצור הדסה. (הפחד שעוד מעט גם אם נרצה לצאת, לא נוכל, מאיים ביותר

 חיי הליילה פה נחמדים, הכל קרוב וזול עבור הכיס הישראלי ואפשר לקחת מונית חזרה הביתה או ללכת ברגל

...ממש כאילו חזרנו 8 שנים אחורה לגור בקריית משה, למי שזוכר

יש כאן פטנט ענק בברים ומסעדות, לא ברור איך לא חשבו על זה בירושלים, כשיושבים בחוץ בנוסף למחמם גז יש על כל .  כסא שמיכת פליז צבעונית, זה ממש כיף, כולם יושבים כאן עטופים בשמיכות, 

זה תומר ועלמה עושים רייסים בקניון,

 נכון שכולנו חשבנו שזו המצאה ישראלית ללכת לקניון עם הילדים, אבל כשקר  אין ברירה

!!!שלי יותר מהיר

וכך חגגנו את ראש השנה: במסעדה עם סטייק, היה טעים

!!!שנה טובה ומתוקה