אמא שלי הגיע אלינו לשבועיים חודש שעבר
וקצת החזירה לי אויר לנשימה, אין מה לעשות
אין כמו אימא בעולם!
אז קצת יצאנו ובילינו פה עם החברים של
דימה מהכיתה. נכון, רובם הגדול צעירים יותר ועושים את מה שאנחנו עשינו לפני5 שנים- מסיבות, פאבים דיסקוטקים אז היה ממש נחמד
לחזור לזה ולהרגיש סטודנטים חסרי דאגה לכמה שעות. בייחוד עם המחירים פה….
יצאנו איתם לפאב ואחר כך התגלגלנו
לדיסקוטק. היה ממש כיף.
תשמעו זה ממש מוזר לראות דיסקוטק מלא רק
באשנזים וגם אפילו לא ארס אחד. וכן הם חסרים לי. אפילו אין סלקציה בכניסה, כאילו
את מי הם לא יכניסו? כולם נראים אותו דבר בכל מקרה, חוץ מכמה סטודנטים ממוצא הודי
אבל גם אלה בעצם בריטיים.
אחת הסטודנטיות בכיתה של דימה היא
מחליקה מקצועית על הקרח. אז היא הזמינה את החבר'ה בכיתה לבוא איתה למקום שבו היא
מתאמנת. היה ממש נחמד, כמו מטולה רק גדול יותר ופחות אנשים. תומר בהתחלה התלהב אחר
כך פחות כשהבין שזה רק נראה פשוט ודורש מאמץ. לבסוף הצליח לעמוד ואפילו לנסוע קצת.
החלק הטוב בזה שהלכנו איתם להחלקרח היה
בזה ששמעתי את הבנות מדברות על קניית נעליים לקראת מסיבת thanksgiving שהאוניברסיטה מארגנת לסטודנטית בתוכנית האמריקאית. אנחנו חשבנו
ללכת למסיבה הזאת אבל לא הערכתי את חשיבות הלבוש פה באירועים הרשמיים. אז נאמר לי
שצריך לבוא בקוקטייל דריס. שזה??? מסתבר שזה לא שחור ומעל הברך! כמובן שלא הבאתי
איתי אף שימלה מהארץ וגם לא נעליים J אז
"נאלצתי" ללכת לקנות, גם תיק ועגילים ...ואם כבר אז גם התפנקתי בפן
ומניקור, היה קשה ביותר,,, בייחוד למצוא נעליים עם עקב נמוך מ 20 ס"מ, בחיים
לא הלכתי על עקבים כאלה גבוהים. יחד עם זאת בכלל לא הייתי הכי גבוהה שם, ממוצעת
כזאת...דווקא נחמד...
זה היה כמו חתונה בארץ: בהתחלה טקס וברכות,
אחר כך אוכל ואז ריקודים. המסיבה נערכה בתוך בניין לרפואת שיניים. במסיבה הסתבר
לנו שאין אלכוהול כי במסיבה שנה שעברה היה יין והסטודנטים השתוללו יותר מידי. לכן
השנה כל תיקי הבנות היו עמוסים בבקבוקונים קטנים (כאלה של דיוטי פרי-מאוד נפוצים
פה בכל מקום) ואותם כמובן הוסיפו לכל כוס משקה חם או קר.
ככה זה נראה:
וככה אנחנו נראנו למי שלא ראה:
בזמן שאמא ואבא עשו חיים, סבתא רעיה
גלתה שבחצר שלנו יש עץ תפוחים שבדיוק הבשיל ואף אחד לא אוסף את הפירות. לכן היא
ותומר הקימו צוות חילוץ תפוחים וזה מה שקרה: חודש אחרי ואנחנו עדיין אוכלים ריבת
תפוחים,,,
בזמן ביקורה של הסבתא הילדים כמובן נהנו
מכל הת'שומי :
ומהבילויים:
יומיים אחרי שסבתא עזבה, זה קרה:
תשמעו, נולדתי כימעט בסיביר, אבל
כנראה ששוכחים. ב 7- קפאו לי העיניים.
הבנתי למה המוסלמים המציאו את הבורקה -
הם הגיעו לאירופה וקפאו, זה למה!
יחד עם זאת המראה מהמם. במשך כמה ימים
הסתובבנו עם חיוך מאוזן לאוזן. פשוט יפיפה. הפולנים כמובן שלא הגיבו לשינוי, אבל
כל הסטודנטים הבנ"למים התלהבו גם הם מהיופי.
לקחתי את הילדים בסוף השבוע לתחרות חיתוך
קרח בכיכר המרכזית, היה מאוד יפה וגם ממש
תחושת קריסמס. הכל מושלג ומקושט מנורות ועצי אשוח.
התחרות הייתה בינלאומית, כל פעם 3
מתחרים שהיו צריכים תוך זמן מוגבל של כמה דקות לחתוך פסל שיהיה הכי דומה לתמונה
שהראו להם לפני כן. תומר לא כל כך התלהב מהפסלים אבל דווקא המסור החשמלי השאיר
עליו הכי הרבה רושם.
בחג החנוכה הלכנו להדלקת נרות בקהילה
היהודית. היה שם צוות טלויזיה מקומי ולהקת סטודנטים יהודיים שניגנו במגוון כלי
נגינה, ושרו לנו שירים אידיש ולקט שירי חנוכה. שירים שסבתא שלי ז"ל הייתה שרה.אבל ניראה לנו שתומר היה
בהלם מלראות אנשים מבוגרים שרים בשיא הרצינות שירים שהוא היה שר בגן בארץ. היו
סופגניות ולטקס. זה היה מוזר, אך נחמד.
בבית לא הייתה לנו חנוכיה אז פשוט
הדלקנו נרות בשורה ושמש בצד. וגם ברכה לא זכרנו מזל שיש איפד:
יום אחד הזמנו כמה חברים ישראלים, אז הם
הביאו נרות וחנוכיה ואני הכנתי לטקס!!! כן כן אני!
האמת סיפור הלטקס התחיל מאיזה גברת
שהכרתי, אמריקאית נוצריה שחיה כאן כבר 3 שנים עם בעלה והיא מאוד בקטע של בישול. אז
נפגשתי איתה כמה פעמים לקפה כי גם היא משועממת ולה אפילו אין ילדים להתעסק איתם
(כי הם גדולים ובארהב). ואז יום אחד היא שלחה לי מייל: אם זה יהיה פוליטקלי קורקט שנוצריה
אמריקאית תביא עוגיות קריסמס למשפחה יהודית מישראל. אז עניתי לה שאנחנו אוכלים
עוגיות של כולם ללא הבדל בגזע דת או מין ולאחר כמה ימים היא באמת הביאה לנו מעין
משלוח מנות ואז עלה בדעתי שילדינו לא יידעו מהו האוכל המסורתי בחגי ישראל אם אני
לא אתחיל להכין אותו. למזלינו הרב סופגניות חנוכה נמכרות פה לקראת הקריסמס בכל פינה ולכן עלה רעיון הלטקס לאויר ואף הצליח
הרבה מעבר למשוער!
הגברת , לואיס שמה, גם הזמינה אותי
למפגש של "עקרות בית נואשות" של פוזנן, שהם קוראים לזה International Ladies Club . זה בעצם קבוצת נשים רובן
אמהות, שהבעלים שלהם עובדים כאן ברילוקישן. רובן מאירופה אך יש גם מארה"ב
קנדה, יפן, קוריאה, נחמד כזה. מאוד מועיל בקבלת
אינפורמציה במיוחד בכל הקשור לילדים.
זהו בינתיים, אנחנו יוצאים לחופשת
קריסמס של סוף שבוע ועוד 3 ימים בלי גנים, כלומר 5 ימים של ילדים משועממים... השלג נמס בינתיים אז אפילו כל התוכניות למזחלות שלג נרסו...
תאחלו לנו בהצלחה
נשיקות
