Christmas thoughs

The little I know about Christmass...
I was born in the former Soviet Union and in my childhood there was no religion and no god, there was only communism and communist holidays, but the only holiday that wasn't pure communist was the New Years eve. On that day, in every house was a decorated beautiful evergreen tree with presents underneath, there was the guy in the red suit that said hohoho in Russian , it was the happiest holiday ever. About the tree it self nobody really cared what's the origin of this tradition or most likely if anybody did know its origin he would not say it out loud... if you'd say : Christian German tradition from the 16 th century you would probably be exiled, you know Siberia... so thats the for the Communists Russian Celebrations.
My parents moved to Israel when I was 9, and just few months before that I discovered that actually I'm a jew, but I shouldn't tell it to nobody,  dangerous and stuff , so after arriving to Israel I had to discover more painful truth, that  there are no more new year's eve celebration in January, because it is actually in september, by the Jewish calendar, and no more decorated trees but  gefilte fish, and if you wanna celebrate something in the winter, you should celebrate Hanukkah which is much happier: it lasts for 8 days, lots of candles, lights, songs , you still receive lots of presents and eat a lots of sweets...but    the family tradition with the big meal and waiting for the midnight was still going on, without a tree but with some Champaign, vodka and lots of russian truditional food, it was ok.

Now  i dont know how much do you know about Israel but it is much smaller than you think in the bigging of the 90ies  there was about 6 milion ppl and after the collapse of Ussr , about 1 milion jews arrived to israel from there. So the melting pot process began then and now  after  more than  20 years with the Israelis traveling a lot abroad and seeing the world, there are lots of parties and celebrations of Sylvester all over the country, you can find places to buy the trees and decorations and taking the day of on the 1 of January is very very common.
What about Christmes you may ask?  the city of Jerusalem lights the road from the old city where Christ thumb is, to Beith Lehem the birth place of Jesus, with Christmas decorations, lots of tourists all over the city, but no special sales in the shops. There are lots of celebrations in the Christians arias but as you may guess, unfortenetly I've never had a chance to participate in those.

Now I have to admit my own ignorance : my hole life i was sure that  the new years eve is the most important holiday, in that i can blame the communists, its totally their fault for confusing the people..and than I can blame the Israeli education system for not teaching us the Christians Holidays..so only  after arriving to Poland I've learned that Christmas is the biggest holiday for the Christian world! and originally the decorated tree which i remembered from my childhood as part of new years celebrations is actually part of that holiday and not Sylvester...also I discovered that on my birthday the 6 of January there is also a holiday, which is really nice ...and that if you count the days between the 25 of december to the 1 of January you get also 8 days of holidays with lots of lights, decorations, presents and sweets....  But the most important thing that I learned is that even though the holidays and the names, the dates and the traditions changes  from place to place and from time to time it is all combines to one element : the families wanting to be together , celebrate with their close ones and make each other happy.
So i wanna wish you all the happiest holidays with your love ones. A year full of light,  joy and fulfillment of all your dreams and wishes.
Yana

שגרה זה רע? fall 2013

שגרה

לא רע, לא רע בכל לחיות בשגרה גם בפולין זה קיים. לוקחת את הילדים לגן הולכת להתעסק בבירוקרטיה פולנית  סופר בישול צהריים אוספת את הילדים מהגן כיף.הבירוקרטיה הפולנית זה משהו לא מהעולם הזה למרות שאני כאשר אני נזכרת בדרישה להוכיח את היהדות שלי לפני החתונה ההסיפור היה די דומה.. התמונות לא בגודל המתאים הטופס לא מלא כמו שצריך ובכלל המסמכים צריך גם את זה ואת זה ותמיד עוד משהו

בסוף ניצחתי אותם. נראה לי ... נראה מה הם יעשו לי שנה הבאה. 

ואז קנינו אוטו והכל מחדש רישיון רכב במשרד  אחד, טסט במקום אחר וחזור למשרד הראשון וכאלה לא חדש...אבל מה שן כאן טסט לשנתיים עלה לי 100 ש"ח ולא אלף לשנה וגם התור היה קצר. כל כך התלהבתי שאפילו על הדרך הלכתי עוד איזשהו משרד, שרק אלוהים ועוד כמה פולנים יודעים איך קוראים לו והוצאתי תו חנייה אזורי (!)אפילו בעל הבית שלי הודה שמעולם לא היה לו הסבלנות

אה וברור שכל זה היה בפולנית העילגת שלי או באנגלית העילגת שלהם 

אבל לפחות שגרה בין וירוס לוירוס ואז ההורים של דימה הגיעו לעודד.

ואז התחיל החורף :(

ונסענו להתחמם בארץ :)

שני אירועים מעניינים קרו בסתיו הזה אחד לעלמה היה יום הולדת שנתיים והשני שהלכנו למסיבת הלויין. שניהם היו כיפיים:

חגי ישראל ועברית

שנה ראשונה בחו"ל הייתי עסוקה בעיקר בלשרוד, בשנה השנייה התחלתי לחיות באמת. פתאום יש טיפת פנאי לחשוב ולתכנן ולשפר . יש מספיק אנשים שאתה מכיר ותפסתי מפה ומשם מספיק פולנית כדי לתקשר ברמה בסיסית עם סביבת ספקי השירות למיניהם שלא דוברת אנגלית.

 אחת הדאגות הגדולות שלי בשנה הראשונה היה כמובן תומר, איך הוא ייקלט בגן? ואם הוא ימצא חברים? ואיך הוא ירגיש ואיך הוא יתפוס את השפות? כמובן שרוסית ועברית זזו צעד אחורה. ברור שילדים תופסים מהר, אני זוכרת את זה היטב מילדותי. קראתי אין ספור מחקרים ותוצאות מחקר על כמה ילדים תופסים שפות במהירות, אבל ילד  בן 3 שכבר יש לו 2  שפות בראש, שצריך פתאום להתחיל לחיות בסביבת שתי שפות נוספות, על כך לא מצאתי אף מחקר אחד. תוסיפו למשוואה מקום אחר, סביבה אחרת, מנטליות שונה, ללא סבים וסבתות שהוא היה כה קשור אליהם וללא אף חבר אחד. ברור שבנוסף לשפות הוא צריך ללמוד מערכת נורמות חדשה של מה מותר ומה אסור ואיך בכלל מתנהגים ומהי שיטת מונטיסורי ועל כל זה יש להוסיף מנהגים וחגים חדשים שלא שמע עליהם מעולם. בשנה הראשונה חגגנו חגים עבריים אך
.האמת עשינו את זה עבור עצמינו כי התגעגענו הבייתה ולא עבור הילדים

השנה  לאחר שראיתי כי הילד המדהים הזה מוקף חברים, דובר גם פולנית שוטפת וגם אנגלית  ממש סבירה,  ולאחר  שמנהלת הגן המליצה להעביר אותו לקבוצת הגדולים, דבר שבכלל לא ברור מעליו. אחת המשימות שהבנתי שאני חייבת לקחת על עצמי זה להחזיר לו את  העברית, שהייתה לו לפני שעזבנו, וכן לתת יותר דגש להכרות עם חגי ישראל ולמסורת היהודית.

נכון אנחנו לא דתיים כלל וכלל ובארץ לא הייתי חושבת על זה מעולם, מבחינתי הספיק לי מה שלימדו אותם בגן בארץ. אפילו אם היה כאן בית ספר יהודי או קהילה יהודית אמיתית לא הייתי דואגת, אבל כאן אנחנו לבד ולא רציתי שיגדל כמוני בלי לדעת מה הוא ומי הוא ולגלות את כל זה בהפתעה. מטרתי היא רק שיידע מה היא מסורת של אבותיו ומה זה יהודי

זה נכון גם לגבי עלמה, אבל מכיוון שברור שהיא תחקה את אחיה הגדול בהכל המטרה שהצבתי לעצמי היא לגרום לתומר להתעניין בכל זה אחר ועלמה כבר תזרום איתו.

ראש השנה הגיע והתחלתי לעט לעט לפמפם את הנושא. כמובן שמתחילים מטעים ומתוק אז אפינו חלה 

ואכלנו אותה עם תפוח בדבש. שמתי להם שירים ביו טיוב וסיפורי ראש השנה. אבל אני לא יכולה לתאר לכם כמה הופתעתי כאשר תומר אמר שהוא רוצה לשים כיפה והסתובב איתה בגאווה כל הערב.

למחרת העשרנו את התפריט שלנו בכל פירות העונה המקומיים למה להסתפק בתפוחים בלבד :)

ועלמה החליטה שגם לה מגיע כיפה:

לאחר יומייים של צפייה בסיפורי החג ושירים התחלנו ליצור ולצייר תפוחים ושופרות וצנצנות דבש למיניהם 

את החג סיכמנו בארוחה שאליה הזמנו חברים טובים, וכן אני בישלתי, וכן הכל ברוח החג, וכן הכל היה ממתכונים באינטרנט והאמת יצא לא רע בכלל

:למתעניינים באוכל יהודי הכנתי 

פטריות מוקפצות עם שועית ירוקה
(חריימה(דג ברטב אדום חריף

תבשיל עוף עם תפוחים

אורז עם צימוקים ושקדים

ירקות בתנור

סלט ירוק 

קיגל

ועוגת תפוחים הפוכה לקינוח

למה אני מפרטת כל כך? כי מי שמכיר אותי יודע כמה אהבתי לבשל, מי שלא, תדעו מעכשיו: עד לפני שנה וחצי, מקסימום בישול  עבורי הייתה חביתה וגם זה בדרך כלל הכין דימה. לא אהבתי את זה, לא התחברתי לזה ובכלל אוכל לא שיחק שום משחק חשוב בחיי. נכון שפה ושם נאלצתי להכין משהו, אבל לרוב היו לי את הסבתות שתמכו בי בנושא הזה באופן מוחלט עם קופסאות על גבי קופסאות של מזון מוכן והאמת גם אילו רציתי באמת שלא היה לי זמן לבישולים בארץ 

אז כן הכנתי את כל זה! בעצמי! והכל נטרף! איזה כיף, ממש חוויה חדשה עבורי

וגם הכל היה סופר דופר אוכל יהודי של ראש השנה
 :)סיבה שנייה לפירוט זה שיש לי חברה טובה שמתרגמת את הבלוג לאנגלית אז מה שברור לכם אינו מובן לכולם 

:הילדים אכלו אורז ועוף אבל בעיקר נהנו לפרק את הסלון עם חבריהם

יום כיפור היה קצת יותר בעייתי להסביר לילדים. אבל נושא הסליחה וחתימות בהחלט עבדו יפה. קניתי להם חתימות עם כל מיני צורות והעברנו סוף שבוע בלהכין לכל הסבתות והסבים גמר חתימות טובות :

חג סוכות היה קצת פחות כיף כי העברנו אותו בוירוסים, אבל לפחות אם לא סוכה, יצא לנו להרכיב את המיטה החדשה של תומר שזה היה לא פחות כיף :

?כימעט כמו סוכה לא

.כך חגגנו חגי את חגי תשרי

:ולאחר זמן הגיע החג הבאמת חשוב וכיף : חג החנוכה

 אותו חחגנו כמו שצריך עם כל ההשקעה מסביב. שמרתי נרות וחנוכיה שנתנו לנו שנה שעברה בקהילה .  הדפסתי דפי 

.פעילות. מצאתי שירים ומתכונים

:התחלנו כמובן בשירים והדלקת נרות, אחרי יום עברנו להכנת כתרים 

(לאחר מכן השתכללנו להכנת סביבונים וקישוטי חג אותם תלינו לקישוט על עציץ ביתי (ממש עץ אשוח כשר

?דווקא לילדים זה מאוד הסתדר שכן בכל פוזנן החלו לשים עצי אשוח מקושטים אז למה לא אצלינו

!ונעלנו את החג כמובן בהכנת סופגניות ביתיות ולביבות

. 

חייבת לציין שהפולנים מאוד אוהבים סופגניות, ואלו ממש סופגניות חנוכה, עם המילויים בפנים והקישוטים בחוץ, ניתן למצוא אותם פה כל השנה.  במיוחד לקראת הקריסטמס וביום ה'שמן', שזה 40 יום לפני פסחה, מוכרים אותם בכל פינה
.והם לא רעים בכל 

.במיוחד ביחס לכל יתר המתוקים המקומיים שאני לא כל כך אוהבת

.פורים, פסח ושבועות עוד לפנינו

?ומה עושים עם העברית
  כשהגענו לכאן החלטנו לדבר עם הילדים רוסית מתוך מחשבה שכשנחזור לארץ הם יתפסו את העברית. במיוחד שאני  ודימה מדברים בינינו עברית אז זו שפה שהם בכל מקרה שומעים אותה בבית, בנוסף תומר כבר דיבר עברית אז היה ברור לנו שהוא ייזכר בזה ביתר קלות כשיצטרך.  לכן שנה שעברה לא השקעתי  מאמצים בלשמר לו את העברית, כי באמת היה לו גם כך עומס ענק על האונה השמאלית. לגבי עלמה  שהייתה רוב הזמן איתי בבית ושמעה בעיקר רוסית, בגן שהייתי לוקחת אותה לכמה שעות ביום דיברו פולנית וכן שמתי לה חצי שעה ביום שירים בעברית . הנחתי שתומר יזכור לפחות
.משהו, אבל השתדלתי שגם לעלמה זה לא ישמע זר

זה בהחלט עזר. השנה התחלתי להזכיר לתומר יותר את מה שידע, אך שכח. פה ושם זורקת לו משפט בעברית מיד אחרי מקביל ברוסית. הוא נזכר יחסית מהר ורואה בשמחה סרטים מצויירים בעברית וגם עלמה לא מתנגדת. שניהם אוהבים
 .'מאוד לראות ביחד את סדרת 'היה היה

   לילדים יש שתי גנות בגן, אחת דוברת אנגלית והשנייה פולנית. כל אחת מהם מעבירה להם פעילויות, משחקים ושירים בשפתה, אך מכיוון שרוב הילדים בגן פולניים ברור שפולנית זו השפה השולטת. בחוץ ועם חברים אני כמובן מדברת   אנגלית. אבל אני מאוד משתדלת להמשיך לדבר עם הילדים רוסית גם בחוץ . הילדים מדברים פולנית עם חבריהם. כלומר לעיתים קורה שאני מקשיבה לשיחה של הילדים בפולנית, חושבת לעצמי בעברית מדברת עם ההורים האחרים באנגלית ואז
.כשאני צריכה להגיד משהו לעלמה ברוסית כבר יוצא לי משמש עילג מהפה. כך נראה היום יום שלי

4 יש המון מחקרים על ילדים שדוברים שתי שפות. על 3 שפות גם ניתן למצוא סיפורים במיוחד של ישראלים, לגבי
 שפות, יש רק כמה משפחות שמצאתי אבל לא נתקלתי במחקרים בנושא. התכתבתי עם קלינאית תקשורת קצת אבל מכיוון שאין מחקרים על כך וזה מאוד אינדיבידואלי ותלוי ילד, לא היה לה יותר מדי מה לתרום לי. הדבר היחיד שלמדתי שאני
...חייבת להפריד את השפות לתלויות סיטואציה, כלומר עם אימא מדברים רק רוסית. שירים שומעים רק בעברית

 לא מזמן נתקלתי באיזה כתבה של מומחית לילדים דו לשוניים המדברת על הגיל שבו כדאי לחשוף את הילד לכתוב בשפה

  הנוספת. לדבריה אין לחכות למיומנות מלאה בשפה האחת כדי לחשוף לכתב של השפה השנייה כי האמת זו הייתה המחשבה שלי עד כה. אני הנחתי שקודם ילמד לכתוב באנגלית ואז נתחיל עם הבלאגן בעברית וברוסית . אבל בהמלצתה החלטתי לנסות. הדפסתי אותיות א-ב לצביעה. העיקר עלמה התלהבה , מבחינתה העיקר לצייר ולא משנה מה , תומר התלהב פחות לצערי. בסוף צבעתי את הרוב עם עלמה, רק לקראת הסוף כנראה יותר מקנאה לתשומת לב ופחות
.מהתעניינות אמיתית תומר החליט להיכנס לעניינים. ככה זה נראה באמצע הסלון

אז שרנו כמה פעמים את הא-ב ודיברנו על זה קצת, על איך זה עובד ושזה קצת אחרת, אך תומר איבד עיניין מהר יחסית
.ולא רציתי להמאיס עליו את הנושא 

שיחק לי המזל ולאחר כמה שבועות  בגן הם למדו על ישראל (כל חודש לומדים על מדינות ביבשת אחרת ) הגננת שאלה אם יש לי משהו להביא להראות לילדים, שקשור לישראל. שברתי על כך את הראש חצי יום, עד שהבטתי בסלון שלי וראיתי את התשובה. כאמא משקיענית במיוחד בנוסף לאותיות הא-ב לצביעה, הכנתי לכל ילד את השם שלו בעברית לצביעה והבאנו גם כמה ספרים בעברית להראות בגן. כמה התלהבות! תומר במשך כמה שבועות אחר כך טען שהוא ישראלי ושהוא  מדבר רק עברית! כמה התעניינות מצידו פתאום, לאיך אומרים את זה ואיך אומרים את זה, מדהים וכל כך כיף . אז אני
.מנסה להמשיך לרכב על הגל  נראה אם זה יצליח 

:) 

Spring 2013 - Twice in Berlin

את ערב פסח העברנו בבית עם שני חברים ישראלים , נראה לנו קצת בעייתי ללכת עם הילדים לקהילה ומאוחר וקר.  דימה הכין מרק עוף עם קניידלך לפי המסורת  ואפילו ארגנו קערה של פסח שתומר יהיה בענייניים. שמתי להם איזה כמה סרטונים ביו טיוב של סעודה ושירי פסח. עלמה אהבה כי שרו שם, תומר לא. עד שלב האפיקומן הוא ראה סרטים מצויירים וגם אחרי שמצא אותו וקיבל פרס בצורת עוגה, לא הביע יותר מדי התעניינות. כדי להסביר לו מי זה אליהו הנביא אמרתי
.שזה כמו סנט מיקולה אז הוא אמר שהוא היה ילד טוב

אמא שלי הגיעה  ודימה הצליח למצוא  יומיים כדי לפנק אותי ולהוציא אותי משגרת העקרת בית - נסענו לברלין . מה אני אגיד לכם, עיר מגניבה, ארכטקטורה מרשימה,  אבל לישון לילה שלם בלי ילדים שמעירים אותך כל כמה שעות זו החוויה האמתית שצריך לדבר עליה

הבנו שהפכנו למפונקים בצורה בלתי נסבלת. אנחנו גרים שעתיים וחצי נסיעה מברלין, כאילו אילת - באר שבע  .  וכל מה שמעניין אותנו זה לאכול המבורגר (היה מדהים, חבל על הזמן, אין דברים כאלה...) ולאכול דנקן דונאטס (סוף הדרך של דונאטס ) אז כן אדריכלות אירופאית במרחק של שעתיים וחצי בואו נאמר שיש הבדל אבל לא ברמה של וואוווו , נכון עיר ענקית, צפופה מאוד, בניניינים ענקיים וגבוהים שאין לנו פה הרבה כאלו, אבל עדיין הסגנון האירופאי העתיק מעורב בסובייטי בתוספת מודרני חדש מנצנץ, כן כך נראת פוזנן רק בקטן יותר, עני יותר ומוזנח יותר. וגם כל רשתות החנויות הם אותם החנויות שיש לנו פה  רק אצלינו זה זול יותר

מה שכן לצאת מהרכבת ולראות אנשים בכל מיני צבעים  לבושים בכל סגנון אפשרי זה משהו שחסר לי כאן מאוד . ואם בברלין  יש תחושת החיים  אז כאן בפוזנן זה בערך השנ״צ שלהם.

יום  השואה היום ויש לי משהו די לא נעים לומר על ברלין. כשראיתי את כמות הבניינים העתיקים שהשתמרו שם ובעצם לא הושמדו במהלך הכיבוש הסובייטי קצת צרם לי. נכון שזה דבר נורא להגיד אבל זו האמת האישית שלי . בילדותי לימדו אותנו שהרוסים ניצחו את המלחמה ופוצצו את ברלין ליסודותיה. וכעת רואים עיר עשירה ומפותחת כל כך. בטח ובטח לא עיר שסיפרו לך שהושמדה לאפר לפני 68 שנה ובטח ובטח לא עיר שבגללה הושמדו 6 מיליון . כן זה נורא ואיום מה שאני חושבת,אבל הם השמידו כל כך הרבה אנשים והרסו כל כך הרבה חיים, שאם להיות לגמרי כנה,הם צריכים לחיות דורות על   גבי דורות בחורבות מבחינתי
ונכון שהדור של היום זה לא הדור שרצח ונכון שמי שחיי שם עכשיו אלו אנשים אחרים- רודפי שלום, שיוויון וצדק,
..בל
.יש את האבל הזה, ששום הסבר הגיוני לא יוכל לעמוד בפניו.
סליחה, אני מתנצלת בפניכם אנשי גרמניה המודרנית על מחשבותיי אבל אנחנו הישראלים אומרים את מה שאנחנו חושבים
לטוב ולרע גם אם זה קצת פוגע, לפחות זו האמת ולא חיוך מיופייף כנהוג היום בפוליטיקלי קורקט וורלד.

.  אמא שלי נסעה ואחרי חודש וחצי הגיעו ההורים של דימה . אחי היה בנסיעת עסקים בגרמניה ונסעתי לברלין לפגוש אותו ואת אינה חברתי הטובה. וואו זה היה ממש כיף. גם לבלות יומיים עם חברה שלי אחרי כמעט שנה שלא התראינו ואז לבלות יום עם שניהם ביחד ואז עוד יום עם אחי אותו לא ראיתי שנתיים וחצי. ואז אתה מבין שלא משנה כמה זמן עובר אנשים שקרובים אליך תמיד נשארים קרובים. ושלך .
אני חייבת תודה ענקית לחמותי המדהימה שאפשרה לזה לקרות ונשארה עם הילדים כי באמת זו הייתה חוויה של פעם בחיים.

שנה בפוזנן

שנה בפוזנן

.השנה עברה מהר בצורה מדהימה. שנה זה רק נראה כאילו המון זמן, אבל זה חולף בטיסה

היה מוזר לטוס לארץ עם כרטיסים שנקנו שנה לפני  כן, היה מוזר לשמוע עיברית מכל עבר היה מוזר שוב לחיות אצל ההורים כאילו שנה עברה וחזרנו לאותו המקום. כאילו אנחנו חיינו באיזה עולם מקביל כאשר העולם הזה קפא ולא זז. אבל
.זה היה רק על פני השטח, תחתיו ראינו שדברים כן השתנו וכולם גם כאן בארץ חיו שנה שלמה בלעדינו

הרגשנו את זה פה ושם בשיחות עם חברים במהלך השנה הזו, אבל כשנפגשנו כעת, חשנו את הפספוס - לא היינו שם בימי הולדת ובלידות, לא היינו שם בקשיים ובשמחות, לא היינו פיזית וגם לא היינו מנטלית. נכון יש סקייפ ויש מייל ויש פייסבוק ויש גימייל ויש ויש ויש אבל זה לא זה, כשאתה רחוק, אתה רחוק, אפילו אם הבדל השעות זה רק שעה

אולי בגלל זה הפסקתי לכתוב, כי זה כואב לגלות את מה שאתה לא רוצה להפנים, שאנחנו לא שם והחברים שלנו והמשפחה שלנו חיים חיים בלעדינו

. ואולי הפסקתי לכתוב כי חיכיתי שנה לנסיעה הזו וכשהיא לבסוף הגיע לא הייתי בטוחה שאני רוצה בה

שבוע לפני הנסיעה עברנו דירה . בעלי הבית הקודם שלנו הודיעו לנו שהם הולכים להרחיב את הבית הקיים והחלטנו שאנחנו לא מעוניינים לחיות באתר בנייה. זה היה די מרדף אחרי הזמן לחפש דירה בתווך כל כך קצר והדרישות שלנו היו מאוד גבוהות לשוק הפולני שכן דירות 4 חדרים נדירות כאן ביותר ואלו שכן קיימות באזור האוניברסיטה מיועדות
.לסטודנטים שותפים עם כל המשתמע מכך

.לבסוף סגרנו דירה ענקית אבל בת 3 חדרים

.ומה אני אגיד לכם אחרי קוטג'' 3 קומות בצור הדסה אני בעננים מהדירה הזאת

... יש כמה חסרונות אבל המון יתרונות
.אספר עליה קצת יותר בפוסט אחר
:זו רק טעימה

אולי בגלל הדירה הזו וההתלהבות של לחיות בה, לא כל כך התלהבנו מהטיסה לארץ ואולי בגלל ששבוע לפני הטיסה לדימה סוף סוף היה חופש. וסוף סוף נהנו מהזמן שלנו פה עם הילדים ובלעדיהם. טיילנו, הלכנו לסרטים, מסעדות, גני שעשועים, גני חיות, חווינו לגמרי חופשה משפחתית כיפית באירופה

ועוד יותר קשה היה להגיע לארץ ולגלות שזה לא מושלם

שמה שזכרת או יותר נכון מה שרצית לזכור זה לא האמת ולא המציאות.
לא אלאה אותכם במה טוב פה ורע שם או הפוך, אבל כן מגלים עד כמה הזיכרון שלנו עם הגעגוע אינו אובייקטיבי. כל הזמן אמרנו לעצמינו הרי אנחנו נוסעים לארץ, לבית, אבל גם הבנו שאנחנו נחזור לפוזנן - הביתה

בארץ בימים הראשונים הכל נראה משונה ושונה ואחר, רועש וצבעוני וחם.  האמת היינו קצת בהלם. השתדלנו לא להראות את זה אבל היינו די בשוק. הלם תרבות קוראים לזה?. אחרי  3ימים זה עבר ובאמת חשנו שמעולם לא עזבנו.
דימה נאלץ לטוס חזרה להתחיל שנה ב אחרי 10 ימים. אני והילדים נשארנו לעוד 3 שבועות ליהנות מהשמש המדהימה וחום ואהבה שהיינו מוקפים. עשינו המון, טיילנו, ביקרנו חברים, ים, בריכה, מוזיאונים, גימבורי היה כיף, אבל כמו שכתבתי כבר רציתי לחזור, לחזור לבית לשיגרה לפוזנן. מדהים כמה ששנה אחת עושה שינוי בתפיסה שלנו. מעולם לא הייתי חושבת שמספיק לי  שנה כדי להתרגל עד כדי כך למקום זר לחלוטין.
אז  חזרנו הבייתה לפוזנן.

הילדים התנהגו למופת: כבר בבן גוריון החלפתי את כל הבגדים לשניהם לאחר ששניהם הצליחו לשפוך על עצמם מיץ. למזלי גם לפני הטיסה שניהם בילו בילוי כבוד בשירותים של נתב"ג. למה למזלי? כי עדיף לבלות עם שני ילדים בשירותים של נתבג מאשר בשירותים של מטוס :) היה כיף. טסנו עם  קונקשן בקופנהגן. בטיסה הראשונה תומר מצא לו חבר ושיחק
איתו באייפד ועלמה חרשה את המטוס לכל כיווניו. כשרציתי לקנות לעצמי קפה, הדייל לא הסכים לקחת ממני כסף ואמר
you deserve it for free
 ברור הילדים שלי היו שקטים לעומת כמה וכמה שצרחו שם' אבל לפחות ההורים שלהם לא עשו הליכות מרטון  במטוס הלוך חזור.
בקופנהגן לא הביאו לנו את העגלה. אז מצאנו פתרון הולם

אחר כך מצאנו עגלות ממש שוות של שדה התעופה
זה הפתיע, טוב אולי בקופנהגן לא כל כך ...

 והגענו לפוזנן ב 12 בלילה.
אחחח כיף לחזור הבייתה